<h1>ארחות חיים הלכ' עירובי תחומים סימן ע"ה</h1>
<h2>דף מט:</h2>
מי שיצא בע"ש חוץ למדינה ועמד במקום א' חוץ לתחום או בסופו ואמר שביתתי במקום זה וחזר לעירו ולן שם יש לו לילך למחר מאותו מקום אלפים אמה לכל רוח וזהו עיקר עירובי תחומין לערב ברגליו שלא אמרו לערב בהנחת מזון בסעודות בלבד אע"פי שלא יצא ולא עמד שם אלא להקל על העשיר שלא יצטרך לצאת אלא ישלח עירובו ביד אחד שיניחנו לו ואם לא נתכוון לשבות במקום ידוע אצלו כגון אילן או בית או גדר שהוא מקומו ויש בינו ובין אותו מקום כשחשיכה אלפים אמה או פחות והחזיק בדרך והלך כדי שיגיע לאותו מקום ויקנה בו שביתה אע"פי שלא הגיע שם ולא עמד שם אלא החזירו חברו ללון עמו או שחזר מעצמו ללון או נתעכב מותר לו לילך למחר עד המקום שנתכוון לו ומאותו מקום אלפים אמה לכל רוח כיון שגמר בלבו לשבות שם והחזיק בדרך נעשה כמי שעמד שם או הניח עירוב שם בד"א בעני שאין מטריחין אותו להניח עירובו או ברחוק כגון מי שהיה בדרך והיה ירא שמא תחשך והוא שישאר מהיום כדי שיגיע לאותו מקום שקנה שם שביתה קודם שתחשך אם רץ בכל כחו ויהיה בינו ובין המקום אלפים אמה או פחות אבל אם היה רחוק או עני או שלא נשאר מן היום כדי שיגיע אפי' רץ בכל כחו או שהיה מן המקום שעומד עד המקום שקנה שם שביתה יותר מאלפים אין לו אלא אלפים אמה לכל רוח ממקום שעומד בו כשחשכה. הקונה שביתה ברחוק מקום ולא סיים המקום לא קנה שביתה. אמר שביתתי תחת אילן פלוני או תחת סלע פלוני אם יש תחת האילן או תחת הסלע ח' אמות או יתר לא קנה שביתה שאם בא לשבות בתוך ד' אמות אלו האחרות הוא שקנה לפי' צריך לכוין בעיקרו.
<h2>דף נ:</h2>
היו שנים בדרך א' מכיר אילן או גדר או המקו' והשני אינו מכיר שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר והמכיר יתכוין לשבות הוא וחבירו במקום שהוא מכיר. וזה שאמרנו שצריך הקונה השבית' להחזיק בדרך לא יצא והלך בשדה אלא אפי' ירד מן העליה לילך לאותו מקום וקודם שיצא מן הפתח החזירו חבירו ה"ז החזיק וקנה שם שביתה. וכן אין צריך לומר שביתתי במקום פלוני אלא משגמר בלבו והחזיק בדרך כל שהוא קנה וכל שכן למי שיצא כנגדו ועמד במקום שקנה שם שביתה שאינו צריך לפרש אלא כיון שגמר בלבו קנה.
